החוזה עד 2044: כך פרטנר משנה את כללי התחרות בשוק הסיבים הישראלי

שוק האינטרנט הישראלי נראה לצרכן כמגרש של מהירויות, נתבים ומבצעי הצטרפות. מתחת לשכבה הקמעונאית מתנהלת תחרות מורכבת בהרבה: מי מחזיק בתשתית, מי רוכש בה זכויות שימוש, כמה קווים הוא מתחייב למלא ואיזה סיכון יישא אם הביקוש ישתנה.

ההסכם המורחב בין פרטנר ל־IBC מעניק הצצה נדירה למנגנון הזה. הוא אינו עוד עסקה לרכישת קיבולת, אלא החלטה הקושרת בין אסטרטגיית החברה, מדיניות משרד התקשורת ומבנה התחרות בישראל עד אמצע שנות הארבעים.

התחייבות לדור הבא

פרטנר התחייבה להגדיל בהדרגה את השימוש ברשת הסיבים של IBC בארבע פעימות שנתיות, מינואר 2027 עד ינואר 2030. בהבשלה מלאה תעמוד ההתחייבות על 70 אלף קווים במהירות של עד גיגה בהורדה ו־100 מגה־ביט בהעלאה.

כל פעימה תישאר בתוקף 15 שנה. הפעימה האחרונה עשויה להימשך עד סוף 2044. לפרטנר ניתנה גם אופציה לרכישת 30 אלף קווים נוספים, שמימושה ייצור התחייבות ארוכה נוספת וירחיב את החשיפה הכספית.

המנגנון המרכזי הוא Take or Pay. פרטנר תשלם לפי הכמות שהתחייבה לרכוש גם אם מספר הקווים הפעילים יהיה נמוך יותר. בשלב המלא לא יפחת התשלום מכ־39 מיליון שקל בשנה, לפני הפעלות ושדרוגי מהירות.

הסכום משקף עלות מינימום של כ־46.4 שקל לקו בחודש. זהו חישוב חשבונאי, לא מחיר סופי: אם חלק מהקווים יישארו ריקים, העלות לכל לקוח פעיל תעלה; ואם יידרשו שדרוגים, היא תגדל עוד יותר.

שלוש רשתות במקביל

פרטנר אינה נפרדת מבזק ואינה זונחת את הרשת שהקימה בעצמה. היא עוברת לניהול תיק תשתיות משולב: רשת עצמאית, זכויות שימוש ברשת בזק וקיבולת הנרכשת מ־IBC.

לפי הדיווחים העדכניים, הסכם פרטנר עם בזק כולל כ־164 אלף קווים. אלה אינם בהכרח 164 אלף מנויים, אלא זכויות שימוש בקיבולת מוגדרת. כשלקוח מתנתק, הקו שהתפנה יכול לשמש לקוח אחר.

לכן פרטנר יכולה להמשיך לגייס לקוחות על תשתית בזק כל עוד נותרה לה קיבולת במסגרת ההסכם. רכישה נוספת מעבר למסגרת הקיימת אפשרית, אך מחייבת כיום אישור מוקדם של משרד התקשורת.

השאלה שתלווה כל כתובת חדשה תהיה כלכלית: האם לחבר אותה לרשת העצמאית, להקצות לה קו בזק מוגבל או להפנות אותה ל־IBC, שעל הקיבולת שלה פרטנר תידרש לשלם ממילא.

הרגולטור מכוון ביקוש

ההסכם עם IBC נחתם לאחר שינוי מהותי במדיניות השוק הסיטונאי. משרד התקשורת הפחית את המחיר המפוקח ברשת בזק מ־72 ל־58 שקל לקו במהירות של עד גיגה, אך הגביל את הכמות שתוכל כל חברה גדולה לרכוש במחיר המפוקח.

המכסה מחושבת לפי מספר משקי הבית שבהם בזק היא התשתית היחידה ולפי נתח השוק של המפעילה. קווי IRU שנרכשו בהסכמים ארוכים נספרים בתוך המכסה, וכל חריגה דורשת אישור מראש.

פרטנר כבר מחזיקה בזכויות שימוש בהיקף העולה על המכסה שחושבה לה. המשמעות אינה ניתוק מבזק, אלא צמצום יכולתה להרחיב שם פעילות ללא ביקורת רגולטורית נוספת.

מספטמבר 2028 צפוי להתבטל הפיקוח על המחיר הסיטונאי שמשלמות החברות הגדולות. בזק תוכל לנהל עמן משא ומתן מסחרי רחב יותר, בעוד חברות קטנות ימשיכו ליהנות מגישה מפוקחת לתקופה נוספת.

הרגולטור אינו מסתפק אפוא בקביעת מחיר. הוא משפיע על חלוקת הביקוש בין הרשתות, מתוך ניסיון למנוע מצב שבו המתחרות הקמעונאיות נשענות כולן על בעלת התשתית הגדולה ביותר.

ההיגיון הכלכלי

רשת סיבים דורשת הון רב בתחילת הדרך, בעוד ההכנסה מגיעה בהדרגה לאורך שנים. עבור IBC, התחייבות של פרטנר יוצרת תזרים צפוי, משפרת את ניצול הרשת ומספקת בסיס למימון פריסה נוספת.

עבור פרטנר, ההסכם מחליף חלק מסיכון ההקמה בסיכון ביקוש. החברה אינה צריכה לחפור בכל רחוב, להשיג היתרים ולממן כל חיבור, אך היא מתחייבת לשלם גם אם גיוס הלקוחות יהיה איטי מהצפוי.

זהו הבדל מהותי. ברשת עצמאית החברה נושאת בהוצאות הון ומחזיקה בנכס. בהסכם ארוך היא רוכשת זמינות וקצב כניסה לשוק, אך תלויה במחיר, בשירות ובמסלול השדרוג של חברה אחרת.

תחרות או חלוקה

תומכי ההסכם יראו בו חיזוק לתשתית השלישית בישראל. IBC מקבלת לקוח עוגן שאינו נמנה עם בעליה, פרטנר מקטינה תלות בבזק והצרכן עשוי לקבל סיבים באזורים שבהם פריסה עצמאית אינה כדאית.

המודל גם חוסך כפילות. אין היגיון כלכלי ברור בחפירת כל רחוב שלוש פעמים, במיוחד בשכונות דלילות. שיתוף תשתית יכול להפנות הון לשיפור שירות, אבטחת מידע, ציוד ביתי ויישומים מתקדמים.

המתנגדים יטענו שהתחייבויות ארוכות מחליפות תחרות הנדסית בחלוקת קיבולת. אם פרטנר כבר משלמת ל־IBC ולבזק, התמריץ שלה להמשיך לפרוס רשת עצמאית באותם אזורים נחלש.

הבעיה האפשרית אינה מחיר גבוה מחר בבוקר, אלא נעילת הביקוש. כאשר חברות גדולות משעבדות את צורכיהן העתידיים לחוזים ממושכים, לרשת חדשה יהיה קשה למצוא מספיק לקוחות כדי להצדיק השקעה.

מבחן החדשנות

החוזה נמשך עד 2044, אך המוצר הנוכחי מוגדר עד גיגה בהורדה ו־100 מגה־ביט בהעלאה. בעולם שבו ציוד רשת מתחלף במהירות, זהו פער זמן משמעותי.

השאלה היא מי יממן מעבר למהירויות סימטריות, ל־XGS-PON ולשירותי 2.5, 5 או 10 גיגה. עלויות השדרוג אינן כלולות בהתחייבות הבסיסית, ולכן מחיר הכניסה הנמוך עלול להפוך בעתיד לנקודת משא ומתן יקרה.

גם רמת השליטה חשובה. מפעילה הרוכשת שירות פעיל יכולה לעצב את החבילה והשירות, אך אינה שולטת בכל רכיבי הרשת. יכולתה לבדל השהיה, העלאה, ציוד קצה ואיכות לעסקים מצומצמת ביחס לרשת עצמאית.

שאלת ההגבלים

ההסכם אינו מיזוג ואינו מקנה לפרטנר בעלות ב־IBC. עם זאת, רשויות תחרות נדרשות לבחון אם משך ההתקשרות, התחייבות המינימום ותנאי השדרוג מצמצמים את הביקוש הזמין למתחרים.

נדרשת גם הגנה על מידע. IBC קשורה לבעלות של סלקום ו־HOT, המתחרות בפרטנר בשוק הקמעונאי. הפרדה תפעולית, סודיות מסחרית ותנאים שוויוניים לספקים חיצוניים הם תנאים הכרחיים לאמון במודל.

בעולם כבר נבחנים הסכמים דומים בזהירות. בבריטניה בודק הרגולטור הנחות ארוכות טווח העלולות להחליש השקעה ברשתות מתחרות. באיטליה חייבו הרשויות התחייבויות פריסה, גישה פתוחה ופיצויים על עיכובים.

הצרכן באמצע

עבור לקוחות פרטנר המחוברים כיום לבזק, אין שינוי מיידי. הם אינם אמורים להתנתק או לעבור אוטומטית ל־IBC. פרטנר הבהירה כי ההתקשרות עם בזק תימשך.

עם זאת, באזורים שבהם פרוסות כמה רשתות יהיה לפרטנר תמריץ להפנות לקוחות חדשים ל־IBC. בעתיד היא עשויה לבחון גם העברת לקוחות קיימים, בכפוף לזמינות, התקנה, ציוד ותנאי ההתקשרות.

בטווח הקצר ההסכם עשוי להרחיב כיסוי ולשפר את כוח המיקוח של פרטנר. בטווח הארוך התוצאה תלויה בניצול הקווים, במחירי השדרוג ובמידת החיסכון שתתגלגל לחשבונית.

שני לקוחות של פרטנר עשויים לקבל שירות על תשתיות שונות, עם מהירות העלאה, זמני תיקון וביצועים שונים. לכן שקיפות לגבי הרשת המארחת ורמת השירות נעשית חלק מהתחרות עצמה.

החוזה שמאחורי המבצע

הסכם פרטנר-IBC עשוי לחזק את התחרות באמצעות ביסוס חלופה לבזק. באותה מידה, הוא עלול לצמצם השקעה עצמאית ולהפוך את השוק לאוסף מותגים הנשענים על מספר מצומצם של תשתיות משותפות.

המבחן לא יהיה מספר הקווים שנרכשו, אלא התוצאה המצטברת: האם IBC תרחיב פריסה, האם פרטנר תשמור על עצמאות טכנולוגית והאם החיסכון יגיע ללקוח.

התחרות של השנים הבאות אינה מתחילה במבצע ההצטרפות. היא נקבעת כבר עכשיו בסעיפי הכמות, ההצמדה, השדרוג והיציאה של החוזים שיישארו עמנו עד 2044.