טראמפ, אירופה והמכסים בעידן שבו אנרגיה, נתונים ותשתיות הפכו למערכת אחת

דונלד טראמפ איים אתמול להטיל מכסים של עד 100% על מדינות אירופיות שימשיכו להטיל מסי שירותים דיגיטליים על חברות אמריקאיות. מבחינה משפטית מדובר במחלוקת על מדיניות מס. מבחינה גיאו־אסטרטגית מדובר בהכרזה על שינוי במבנה הכוח של הכלכלה העולמית. ארצות הברית מאותתת כי Google, Amazon, Apple, Meta, Microsoft, NVIDIA ושכבת ההייפר־סקיילרים האמריקאית אינן נתפסות עוד כתאגידים רב־לאומיים בלבד, אלא כתשתית אסטרטגית לאומית. בדומה לאופן שבו מדינות מגינות על שדות גז, נמלים, רשתות חשמל או תעשיות ביטחוניות, וושינגטון מרחיבה את מושג הריבונות כך שיכלול גם אלגוריתמים, מרכזי נתונים, מחשוב ענן, מודלי בינה מלאכותית ותעבורת מידע גלובלית.

העימות סביב מסי השירותים הדיגיטליים נולד מתוך שינוי עמוק במבנה הכלכלה. מערכת המיסוי הבינלאומית, שעוצבה בשנות העשרים של המאה הקודמת, הניחה שערך כלכלי נוצר במקום שבו נמצאים מפעל, עובדים או נכסים מוחשיים. הכלכלה הדיגיטלית הפכה את ההנחה הזאת על פניה. שירותי ענן, מנועי חיפוש, פלטפורמות פרסום ורשתות חברתיות מייצרים ערך בו־זמנית בעשרות מדינות, בעוד שהקניין הרוחני, תשתיות המחשוב והרווח החשבונאי מרוכזים במספר קטן של תחומי שיפוט. מכאן נולדה יוזמת ה־OECD לרפורמת Pillar One ולצדה מסי השירותים הדיגיטליים האירופיים. האירופאים מבינים שהערך נוצר במקום שבו מצויים המשתמשים, הנתונים והשוק. מהזווית האמריקאית, הערך נובע מהשקעה של מאות מיליארדי דולרים במחקר, במוליכים למחצה, במרכזי נתונים, בתשתיות ענן ובפיתוח מודלי בינה מלאכותית. שתי התפיסות מתנגשות משום שהן מגדירות באופן שונה את מושג הריבונות הכלכלית.

ההתנגשות הזאת מתרחשת במקביל לשינוי עמוק לא פחות בגיאוגרפיה של התשתיות. במשך יותר ממאה שנים נמדדה חשיבותם של מצרי ים, נמלים ונתיבי שיט באמצעות נפח הנפט, הגז, הדגנים והמכולות שעברו בהם. הורמוז, סואץ, הבוספורוס, מלאקה, הים השחור והדנובה היו נקודות חנק של סחר ואנרגיה. בעשור האחרון נוספה לאותה גאוגרפיה מערכת מקבילה של זרימות דיגיטליות. לפי הערכות מקובלות, יותר מ־95% מתעבורת האינטרנט הבין־יבשתית עוברת בכ־600 מערכות כבלים תת־ימיים הפרושות לאורך יותר מ־1.5 מיליון קילומטרים. אותם מסדרונות ימיים שעליהם נבנתה כלכלת האנרגיה הפכו גם למסדרונות הנתונים של הכלכלה הדיגיטלית.

מצר הורמוז מדגים היטב את ההתכנסות הזאת. על פי נתוני ה־EIA, ברבעון הראשון של 2025 עברו בו כ־20.4 מיליון חביות נפט ביום, קרוב לחמישית מצריכת הנפט העולמית. גם לאחר הירידה ברבעון הראשון של 2026 המשיך לעבור בו נפח של כ־14.6 מיליון חביות ביום וכ־7.3 מיליארד רגל מעוקב של LNG. במונחים גיאו־כלכליים, הורמוז חדל להיות נתון של שוק האנרגיה בלבד. הוא משפיע על מחיר החשמל באירופה, על עלויות מחשוב הענן, על כדאיות הקמת מרכזי נתונים ועל עלויות האימון של מודלי בינה מלאכותית. מחקר של Joint Research Centre של הנציבות האירופית הראה כי בתרחיש של שיבוש ממושך במעבר במצר עשוי מחיר הנפט להתקרב ל־180 דולר לחבית, בעוד שמחיר הגז באירופה עשוי להגיע לכ־80 אירו ל־MWh. אלה אינם עוד נתוני אנרגיה. אלה משתנים הקובעים את כלכלת המחשוב של העשור הקרוב.

הקשר בין אנרגיה לבינה מלאכותית איננו מטפורי אלא פיזיקלי. מרכז נתונים מודרני מאכלס עשרות אלפי שרתים, מערכות GPU, מערכי אחסון, מערכות קירור ותשתיות גיבוי. לפי תחזיות סוכנות האנרגיה הבינלאומית, צריכת החשמל של מרכזי נתונים צפויה לגדול מכ־485 TWh בשנת 2025 לכ־950 TWh בשנת 2030. באיחוד האירופי לבדו צפויים מרכזי הנתונים להיות אחראים לכעשירית מהגידול בביקוש לחשמל. לפיכך, כל זעזוע בשרשרת האנרגיה הופך מיד לזעזוע בתשתית הדיגיטלית. מחיר הגז קובע את מחיר החשמל, מחיר החשמל קובע את עלות הענן, ועלות הענן קובעת את מחיר הבינה המלאכותית.

אותו רצף מתקיים גם בים האדום ובתעלת סואץ. מתקפות החות’ים צמצמו באופן משמעותי את נפח התנועה בתעלה והאריכו את נתיבי ההפלגה סביב כף התקווה הטובה. העלות אינה נמדדת רק בדלק ובזמן הפלגה. מצרים מהווה את אחד מצווארי הבקבוק המרכזיים של תשתיות התקשורת העולמיות. מערכות SEA-ME-WE, PEACE, Blue-Raman, BlueMed ומספר מערכות נוספות מתכנסות במרחב שבין הים האדום לים התיכון. במקטע גיאוגרפי של מאות קילומטרים בלבד נפגשים נפט, LNG, מכולות, סיבים אופטיים ותעבורת ענן. הפגיעה במרחב הזה מעלה בו־זמנית את עלויות האנרגיה, את מחירי הביטוח הימי, את זמני האספקה ואת רמת הסיכון של רשת האינטרנט הבין־יבשתית.

המשמעות הזאת מסבירה את העלייה הדרמטית בחשיבותו של המזרח הים־תיכוני. יוון, קפריסין וישראל מתפקדות כיום כמסדרון תשתיתי רב־שכבתי. טרמינלי LNG, צינורות גז, כבלי חשמל, כבלים תת־ימיים, מרכזי נתונים, מתקני קולוקציה ואזורי ענן מרוכזים באותו מרחב גיאוגרפי. הרציפות הזאת יוצרת לראשונה אינטגרציה בין תשתיות אנרגיה, תשתיות תקשורת ותשתיות מחשוב.

פרויקט Blue-Raman ממחיש היטב את התפיסה החדשה. Google יזמה את הפרויקט כדי ליצור נתיב תקשורת חדש המחבר את מערב אירופה עם הודו דרך הים התיכון, ישראל וסעודיה. מערכת Blue יוצאת מצרפת ומגיעה לחופי ישראל, בעוד מערכת Raman ממשיכה דרומה דרך מפרץ אילת וסעודיה אל הודו. מבחינה הנדסית מדובר במערכת סיבים אופטיים עתירת קיבולת. מבחינה אסטרטגית מדובר בניסיון להפחית תלות בריכוז הגבוה של כבלים העוברים דרך מצרים ולהגדיל את יתירות הרשת הגלובלית.

BlueMed, שמפותח על ידי Sparkle, מחבר את איטליה, יוון, קפריסין וירדן ומשלים את אותה ארכיטקטורה. Medusa מוסיף רשת של שתים־עשרה נקודות נחיתה לאורך הים התיכון עם קיבולת תיאורטית של מאות טרה־ביט לשנייה. מערכת PEACE, המפותחת כחלק מדרך המשי הדיגיטלית של סין, מחברת את סין, פקיסטן, מזרח אפריקה והמזרח התיכון עם אירופה. ארבעת הפרויקטים אינם מתחרים רק על רוחב פס. הם מתחרים על הגדרת מסדרון הנתונים המרכזי בין אסיה לאירופה.

קפריסין הפכה בשל כך לנכס גיאו־אסטרטגי בעל חשיבות חריגה. מערכות ARSINOE, ALEXANDROS, CADMOS 2 ו־JONAS-Ariel מחברות את האי לישראל, יוון, מצרים ומערב אירופה. כל מערכת נוספת יוצרת יתירות תפעולית, מפחיתה את הסיכון להשבתה ומגדילה את עמידות הרשת האזורית. בעולם שבו שירותי בנקאות, מסחר, ממשל וביטחון נשענים על רציפות תקשורת, יתירות הפכה למשאב אסטרטגי בפני עצמו.

לצד הכבלים מוקמים מרכזי נתונים בקצב חסר תקדים. AWS מפעילה בישראל אזור ענן הכולל שלושה Availability Zones. Google Cloud מפעילה את me-west1 באותו מבנה. Microsoft מקימה ביוון את אזור הענן הראשון שלה במדינה. Sparkle ו־Digital Realty מרחיבות את מתחמי הקולוקציה באתונה, ו־CYTA מפעילה בקפריסין מתקני Tier III המחוברים למספר נתיבי תקשורת בינלאומיים. ריכוז התשתיות הזה אינו מקרי. הוא נובע מהמפגש בין אנרגיה, חשמל, סיבים אופטיים, רגולציה אירופית וגישה לשווקים אזוריים.

יוון ממחישה בצורה הברורה ביותר את האינטגרציה הזאת. טרמינל Revithoussa, מתקן Alexandroupolis FSRU, צינור TAP, המחבר את מאגר Shah Deniz באזרבייג’ן לאיטליה, וצינור IGB, המחבר את יוון ובולגריה, יוצרים רשת גיוון של אספקת גז לדרום־מזרח אירופה. אליהם מצטרפים Crete–Attica Interconnector ו־Great Sea Interconnector, המחברים את רשתות החשמל של יוון, קפריסין וישראל. המשמעות רחבה בהרבה מאספקת אנרגיה. רשת חשמל יציבה היא תנאי מוקדם להקמת מרכזי נתונים, לאזורי ענן ולפיתוח תעשיית AI אזורית.

במקביל, מלחמת רוסיה–אוקראינה העניקה משמעות חדשה לים השחור ולדנובה. מסדרונות Solidarity Lanes של האיחוד האירופי, נמלי רני, איזמאיל וג’יורג’יולשט והמערכת הנהרית של הדנובה הפכו למנגנון יתירות של הסחר האירופי. עד מרץ 2025 עברו במסדרונות אלה כ־179 מיליון טון יצוא אוקראיני. הלקח חורג הרבה מעבר ללוגיסטיקה. מערכת תשתית עמידה איננה זו הפועלת בנתיב היעיל ביותר, אלא זו המסוגלת לעבור במהירות לנתיב חלופי. אותו עיקרון מאומץ כיום בעולם הכבלים, ברשתות החשמל ובמערכות הענן.

עכשיו נחזור רגע אחורה לציוץ של טראמפ, די ברור שהמשמעות רחבה בהרבה ממחלוקת על מס. הוא משקף תפיסה שלפיה השליטה בכלכלה הדיגיטלית נשענת על שליטה במערכת משולבת של תשתיות: אנרגיה, כבלים תת־ימיים, רשתות חשמל, מרכזי נתונים, בינה מלאכותית, פלטפורמות דיגיטליות ושרשראות אספקה. מסי השירותים הדיגיטליים הם הביטוי הפיסקלי של מאבק עמוק בהרבה על הבעלות על התשתית הכלכלית המרכזית של המאה העשרים ואחת. הורמוז, סואץ, הים השחור, הדנובה, פיראוס, קפריסין, ישראל ונתיבי הכבלים אינם זירות נפרדות. הם רכיבים של מערכת אחת, שבה אנרגיה, נתונים והון זורמים לאורך אותם מסדרונות גיאוגרפיים, וכל שינוי באחד מהם משנה את יציבותה של המערכת כולה.

לחצו לשיחה עם הכותב