ולפעמים, ברגע קטן של שקט, אתם פותחים את המסך.
רק לראות מה חדש.
אבל הרגע הזה, הרגע הכי תמים, הוא בדיוק הרגע שבו אתם נלכדים.
כי החדשות שאתם רואים הן לא דיווח.
הן תסריט.
והתסריט הזה – לא נכתב עבורכם.
הוא נכתב עליכם.
⸻
- כותרת שמדליקה את המוח – והפחד מוכר
מהדורה מרכזית בישראל נפתחת תמיד באותה שפה:
“משבר”, “איום”, “התלקחות”, “חירום”.
המילים נבחרות בקפידה.
הגרפיקה בוהקת, המוזיקה בונה מתח.
המטרה ברורה:
לא ליידע אתכם.
ללכוד אתכם.
המוח שלכם מגיב אוטומטית.
בלוטת האמיגדלה נדלקת, הגוף נכנס למצב סטרס.
וברגע הזה – אתם שבויים.
לא בגלל התוכן.
בגלל התחושה.
⸻
- איך בונים סופה מכוס מים
המהלך הבא מתוחכם לא פחות:
אירוע שולי – תקלה, ציוץ, הפגנה קטנה – מנופח.
עוד פרשן, עוד מבזק, עוד פאנל.
מה קטן – נעשה גדול.
ומה שלא בער – מקבל גפרור.
והציבור?
לא מבין שהר געש תקשורתי נבנה סביבו, עד שהוא כבר חלק ממנו.
⸻
- מחאות שלא נגמרות – בזכות המסך
המהדורה יודעת גם לשמר להבות.
מחאות שלא מצליחות לתחזק עצמן ברחוב,
ממשיכות לבעור דרך תיעודים חוזרים, סיסמאות חוזרות, דיונים אינסופיים.
לא כדי לפתור את הבעיה.
אלא כדי להשאיר אתכם על הקצה.
⸻
- הדמורליזציה – איך שוברים אומה בשקט
והמהלך הקבוע:
מסר סמוי אך חד:
אין מוצא. אין תקווה. אין פתרון.
יום אחרי יום, שנה אחרי שנה.
עד שהמוח שלכם לומד:
אין טעם לנסות.
זוהי שיטה קלאסית של חוסר אונים נלמד.
אזרח מותש, עייף, ציני – הוא אזרח שלא ישאל שאלות.
⸻
- גם ההומור הוא חלק מהמנגנון
חושבים לברוח לתוכנית סטירה?
לבדיחה, לפאנל קליל?
גם שם — אותן דמויות, אותם נושאים, אותו מסר סמוי:
המצב קבוע. אין תקווה.
החיוך – הוא חלק מהמלכודת.
⸻
- התודעה כזירה גלובלית – כשאחרים מושכים בחוטים
בזמן שהצופה עייף, מבולבל, מותש –
מגיעים גם השחקנים מאחורי הקלעים.
מדינות עוינות, גורמים זרים, מפיצי דיסאינפורמציה.
הם מזהים חולשה תודעתית,
ושולחים פייקים, תעמולה, שמועות.
מי עוזר להפיץ?
לעיתים, בלי להבין – עיתונאים, פרשנים, מובילי דעה.
האידיוטים השימושיים.
כלי תעמולה מבלי לדעת שהם כאלה.
⸻
- כשהכותרת מזיזה את המדינה
ובסוף?
הכותרת, הפאנל, הסטירה – כולם יחד
מזיזים אותנו.
מניעים מחאות, מפילים ממשלות, יוצרים מציאות שמתחילה בכלל באולפן.
הציבור הישראלי נגרר אחרי תסריט שאחרים ביימו.
⸻
מבט מבפנים – ומי כותב את הסיפור באמת
ולסיום, דמיינו לרגע שאתם יושבים מול מי שמכיר את המערכת מבפנים — מומחה לתודעה ולהשפעה, אדם שהיה חלק ממי שבונה את המנגנונים.
הוא היה אומר לכם את זה בפשטות חדה:
“התקשורת בישראל לא מדווחת מציאות — היא מהנדסת תודעה. לא מתוך קונספירציה אפלה, אלא כי המערכת בנויה כך. מה שאתם רואים במהדורה, זה תוצאה של תהליך מדויק: הפעלת פחד מתוזמן, שמירה על תחושת חירום תמידית, צמצום מרחב הדעות הלגיטימיות, ובחירה מדוקדקת של אילו דמויות יופיעו שוב ושוב כדי לבנות קונצנזוס שלא באמת קיים.”
הוא היה מצביע על טקטיקות קלאסיות:
- שפה רגשית חריפה.
- מינון מתמיד של משברים, ללא הפוגה.
- דה-לגיטימציה של כל דעה מחוץ לקו העריכה.
- והשארת פתח למי שיזהה את החולשה ויזריק תעמולה, כאשר העיתונאים עצמם לא מודעים לכך שהם הפכו לכלים במשחק של אחרים.
והוא היה מזכיר כלל פשוט:
“אויב חכם לא צריך לכבוש את הגבול שלך. הוא צריך לכבוש לך את הראש.”
אבל זה גם המקום שבו אפשר להתחיל לשבור את הלופ.
כי מי שמבין איך תפסו לו את המחשבה — כבר שחרר לעצמו את הידיים.
וברגע שתכבו את המסך,
תפסיקו להגיב אוטומטית,
תתחילו להקשיב זה לזה ולא למה שמפמפמים לכם —
השליטה חוזרת הביתה.
הם אולי כותבים את הכותרת.
אבל את הסיפור של חייכם —
אף אחד לא חייב לכתוב במקומכם.
⸻
ובסוף — אתם בוחרים את התסריט
כי כאן ב-חדשות התקשורת, אנחנו לא קונים את התסריט שמאכילים אותנו.
אנחנו פותחים את המצלמה אל מאחורי הקלעים.
הקמנו את המערכת הזו לא כדי להדהד את אותם פאנלים עייפים, אלא כדי לגלות את מה שמסתירים, לשאול את השאלות שאחרים מפחדים לשאול — ובעיקר, להזכיר לכולנו שהמציאות שלנו לא צריכה להיכתב בין הפסקול הדרמטי לגרפיקה הבוהקת.
יש בישראל ציבור חכם, עמוק, שרוצה לחשוב בעצמו.
אנחנו כאן בדיוק עבורכם — מי שלא מוכן להסתפק בסיפור שמגישים לו.
אתם לא לבד. כל יום, עוד ועוד קוראים מצטרפים אלינו, מבקשים להבין, לחפור, לשאול, ובעיקר – לבחור מחדש.
אנחנו מאמינים בכוח שלכם לעצור, לנשום, ולזכור:
הכותרת הבאה — אתם יכולים להיות אלה שיכתבו אותה.
המסך אולי רועש.
אבל הקול שלכם חזק יותר.
ברוכים הבאים לבית שבו המחשבה חופשית,
חדשות התקשורת.
No Comments yet!