השתלטות שקטה: האיש שמושך בחוטים מאחורי המסך – פטריק דרהי, האיש והאימפריה

פטריק דרהי נולד ב-1963 בקזבלנקה, מרוקו, לזוג מורים למתמטיקה. משפחתו הייתה ציונית בהשקפתה, אך כמו רבים מיהודי צפון אפריקה, שאפו ההורים למוביליות כלכלית – ולא מצאו אותה דווקא בישראל. בגיל 15 עברה המשפחה לליון, צרפת, שם הפך דרהי לנער שתלטן עם מוח חישובי חריף, כזה שמבין ששליטה זה לא רעש – אלא דיוק.

הוא לא פנה למסלול המסחרי הרגיל של כסף מהיר. במקום, בחר בלימודי הנדסה בפוליטכניק – אבן שואבת לאליטות הטכנולוגיות של הרפובליקה – ומשם המשיך לבית הספר הלאומי לטלקומוניקציה. שם הבין שלב המהפכה הבאה לא תהיה על אדמה או נפט – אלא על כבלים.

כמו טייקוני על אחרים (ראו מקרה רופרט מרדוק או קרלוס סלים), דרהי תפס את נקודת הכניסה לתודעה: תשתית. הוא התחיל בצנוע – השקעות בכבלים מקומיים בצרפת ובלוקסמבורג , חוקר סיבים אופטים בפיליפס. אבל מה שהתחיל כמודל רגוע של חיבורים כפריים – הפך לתזה עסקית אגרסיבית: להשתלט מהר, להוזיל דרמטית, ולדחוף שדרוגים במקביל לחיסכון בכוח אדם.

בשנת 2001 הוא הקים את Altice – חברת תקשורת קטנה שבסיסה היתה באמסטרדם – ולאט אך בבטחה החל בבליעה של שחקנים אירופאיים. החוזקות שלו לא היו טכנולוגיות בהכרח – אלא פיננסיות. הוא השתמש במינוף קיצוני: לקח הלוואות בסכומים עצומים, רכש חברות מדממות אך קריטיות, ואז שיקם אותן על גבול הקשיחות.

ב-2011 עשה דריסת רגל בישראל, עם רכישת השליטה ב-HOT. זו לא הייתה רק השקעה כלכלית – זו הייתה קפיצה פסיכולוגית: להשתלט על החברה שמחברת כמעט כל בית בישראל, כולל רשת סיבים, שירותי טלוויזיה, אינטרנט וטלפוניה. הוא מינה את עצמו לבעלים חזק אך שקט – כזה שלא מגיע להשקות ולא מתראיין, אבל שולח הוראות מדויקות.

ב-2013 דרהי הפתיע שוב, כשפתח את i24NEWS – ערוץ חדשות בינלאומי מישראל. באנגלית, ערבית וצרפתית, מתוך נמל יפו. לא כחלק מ”מסע הסברה” – אלא כמוצר עיתונאי גלובלי, שמספר את סיפור המזרח התיכון לא מהקווים, אלא מהמקום. זו לא תקשורת ציבורית. זה כוח פרטי עם ראייה גיאו-פוליטית.

אבל הזרועות שלו לא נגמרות בישראל. Altice רכשה את SFR, חברת הסלולר השנייה בגודלה בצרפת, והשתלטה על Portugal Telecom. בארה”ב רכשה את Suddenlink ואת Cablevision – חברות של מיליארדים. לרגע מסוים באמצע שנות ה-2010, דרהי החזיק בשליטה מלאה על שירותי טלוויזיה, אינטרנט וטלפון לעשרות מיליוני בתים בשתי יבשות.

הכל, אגב, בלי סמארטפון. כן, פטריק דרהי מסתובב בעולם עם טלפון נוקיה ישן, בלי אפליקציות, בלי הודעות – ובלי מה שנקרא “הפרעה מהרעשים”.

המשפחה? הוא נשוי לטייקונית עולמית פחות בולטת בשם לינה, אב לארבעה, וידוע כבעל נאמנות קיצונית למשפחה הקרובה. בנו דוד דרהי כבר נכנס לעסקים – משמש כדירקטור במספר חברות ומתחיל לתפוס מקום בניהול Altice Israel.

הקשרים הפוליטיים של דרהי מגוונים. בצרפת הוא נחשב מקורב לארמון האליזה – אך שומר מרחק בטוח מכל זיהוי מובהק. בישראל הוא נהנה מאוזן קשבת כמעט בכל ממשלה – מימין ומשמאל, בעיקר בזכות היותו “אזרח כלכלי” שתרם תרומות לחינוך, למדעים, ולמוזיאונים.

ההשוואה למרדוק בלתי נמנעת – אבל יש הבדל מהותי: מרדוק שלט בתוכן ובכותרות, דרהי שולט בצינורות ובתשתיות. מרדוק זעק על המסך, דרהי סוגר דילים בלי פלאשים. קרלוס סלים עשה דבר דומה במקסיקו, אבל נבלם מול ממשל לוחמני. דרהי? הוא ידע תמיד לעצור בזמן, למכור לפני הסערה, ולהופיע עם הצעה לפני שרגולטור התעורר.

אבל אסור לשכוח את הצל הכבד: Altice חוותה בשנים האחרונות ביקורת עזה על גובה החוב – שהגיע בשיאו לכ-60 מיליארד אירו. גם בישראל נשמעה ביקורת על צמצום השקעות בתוכן מקורי, שירות לקוחות מקרטע ומונופול לא רשמי בשוק סיבים. ועדיין – הוא שולט. באותיות הקטנות. בזיכרון המטמון של הכבלים.

ובזמן שהתקשורת מתעסקת בטוקבקיסטים, בבחירות, ובפרסומות קופצות – דרהי בונה עוד מרכז סיבים, עוד ערוץ שקט, ועוד חיבור שהופך אותו לספק התשתית של התודעה.

הכוח של פטריק דרהי אינו נמדד רק לפי שווי שוק, אלא בעיקר לפי שליטה. הוא מחזיק – לעיתים ישירות, לעיתים דרך מערכות של נאמנויות וחברות בת – בתשתיות התקשורת של עשרות מיליוני בתי אב בעולם. בצרפת, כל צופה שני מחובר איכשהו ל-SFR או לתשתיות של Altice. בארה”ב, מיליוני אמריקאים קיבלו שירותי טלוויזיה ופס רחב דרך מערכות שהוא רכש. בפורטוגל, הוא שחקן קריטי. בישראל – שליט בלעדי כמעט של HOT ומי שפתח את ערוץ החדשות הגלובלי היחיד בשפה צרפתית מהלבנט.

במילים אחרות, דרהי הוא ספק התודעה – לאו דווקא דרך התוכן, אלא דרך הצינור. דרכו עוברות החדשות, הפרסומות, הסרטים, שיחות הווידאו, והצ’טים שמעצבים את השיח. והוא עושה זאת בלי לצייץ, בלי לכתוב ספר, בלי לחלק סיסמאות. אין לו צורך. הוא פשוט מחזיק את החוטים.

בעולם העסקי הבינלאומי הוא נתפס כסוג של שועל פיננסי. משקיעי הון סיכון מעריצים את יכולתו להוציא ערך מחברות במצוקה, רגולטורים חוששים מהמודלים המורכבים שלו, ועיתונאים מתקשים לחדור את חומת השתיקה. בצרפת הוא זכה לא פעם לביקורת בתקשורת – בעיקר על הקיצוצים שדרש ב-BFM ו-RMC – אך במקביל נחשב בעיני חלק מהאליטה הכלכלית לאחד מהמוחות היצירתיים של המאה.

לאורך השנים דבק בו הדימוי של “אדם שאוהב שליטה אבל שונא חשיפה”. הוא כמעט ואינו מופיע באירועים פומביים, שונא לדבר מול קהל, ולעיתים נדירות בלבד מתראיין. הוא מרבה לשהות בארץ – אך אף פעם לא באמת נמצא. לא תמצאו לו דירה בפארק צמרת עם שלט “כאן גר טייקון”. תמצאו רק סיבים אופטיים שמחוברים לשם, ובמקרה – גם אליו.

פטריק דרהי הוא לא רק סיפור של הצלחה, אלא כתב חידה מתמשך. במאה שבה כל דבר נמדד לפי לייקים ופושים, הוא בחר להיות האיש שנמצא מתחת לקו הרדאר – אך מעל קו הסיבים. איפה שנגמר הממשק ומתחיל התשתית – שם הוא יושב. לא נבחר ציבור, לא מוביל דעה, לא מיליארדר מהטייפקאסט – אלא מתכנן שקט של זרימת המידע העולמית.

בזמן שההמונים נלחמים על פיסת כותרת, דרהי כבר קנה את הכבל שמעביר אותה.