חזית המשילות: ממשלה מול שומרי הסף
בבסיס הדמוקרטיה הישראלית עומדת מערכת בלמים ואיזונים. אבל בישראל 2025, המערכת הזו רועדת.
הממשלה מרגישה שהמנדט שניתן לה מהציבור נחסם שוב ושוב ע”י הפקידות המשפטית. היועצת המשפטית לממשלה, עו”ד גלי בהרב-מיארה, רואה בזה לא פחות מחובתה החוקתית לשמור על שלטון החוק.
הרוחות התלהטו לאחרונה כשהממשלה קיבלה החלטה דרמטית: להביע אי-אמון ביועצת המשפטית ולהניע מהלך הדחה תקדימי.
שר המשפטים יריב לוין לא ניסה לרכך:
“תחת הנהגתה של בהרב-מיארה הפך הייעוץ המשפטי לרשות פוליטית עריצה, לפרקים אלימה ודורסנית ממש.”
גם שר התקשורת, ד”ר שלמה קרעי, הוסיף שמן למדורה:
“הקם להורגך – גם ברפיסות ובהסכמה שבשתיקה – השכם לפטרו.”
בהרב-מיארה לא נותרה חייבת:
“כאשר למיטב שיפוטי הממשלה מקדמת מהלכים שאינם חוקיים, חובתי להניף דגל אדום.”
היא אף דחתה את הטענות לפגיעה בשיתוף פעולה:
“מאז הקמת הממשלה, מערך הייעוץ המשפטי לממשלה כולו ואני עובדים יחד עם הממשלה לקידום מדיניותה. טענת היעדר שיתוף הפעולה היעיל מנותקת מהמציאות.”
נראה כאילו מדובר בעימות על עקרונות חוקתיים רחוקים, אבל אז מגיע הסיפור של משרד התקשורת — שמוכיח עד כמה זה נוגע לכולנו.
⸻
משרד התקשורת: כשמאבק סמכויות הופך לשאלה של תשתיות וחשבונות
בואו נרד לקרקע.
שר התקשורת ד”ר קרעי רואה במשרדו שליחות ברורה:
להוביל רפורמות שיפתחו את השוק, יוזילו מחירים, וישברו את ריכוזיות שוק התקשורת הישראלי.
אבל בכל פעם שמונח על שולחנו שינוי מבני, מינויים בכירים או מהלך רגולטורי – התשובה לא תלויה רק בו.
קרעי לא מסתיר את תסכולו:
“התנהלות היועמ”שית מסכלת את מדיניות הממשלה ביודעין מסיבות פוליטיות, תוך המצאת מניעות משפטיות מופרכות וחריגה קיצונית מגבולות המנדט המשפטי המוקנה לה.”
מהצד השני, היועמ”שית שבה ומבהירה:
“לא מנענו החלטות כעניין של שגרה. משרד התקשורת קיבל אישורים לעשרות יוזמות. ההתנגדות מגיעה רק כאשר נשקפת סכנה משפטית אמיתית.”
וכך, בעוד הציבור מחכה לתחרות טובה יותר, מחירים נמוכים ושירות איכותי — ההחלטות במשרד התקשורת הופכות לשדה קרב בין תפיסות עולם.
⸻
מה שמתחיל באולמות המשפט מסתיים אצלנו, בכיס ובמסך
הרפורמות להורדת מחירים? מעוכבות.
פתיחת שוק הסיבים? ממתינה לאישור.
מינויים במועצת הכבלים? תקועים במחלוקות.
והאזרח? הוא רואה רק את התוצאה: חוסר תחרות, מחירים גבוהים, ומערכת שנראית עסוקה יותר בעצמה מאשר בשירות הציבור.
מה שמתרחש במשרד התקשורת הוא לא סיפור טכני. זה תמצית השאלה הבוערת בישראל היום:
האם הדרג הנבחר באמת מחזיק במושכות? או שמערכות הבקרה הפכו בפועל לבעלי הבית?
המאבק הזה לא יוכרע בכותרות או בסיסמאות.
אבל מה שברור הוא שאם הרשויות לא יידעו להגדיר גבולות ברורים ביניהן — האזרח ימשיך להיתקע באמצע.
ולבסוף, אין זו רק שאלה של תקשורת או רגולציה — אלא של אמון הציבור בשלטון כולו.
No Comments yet!