זו הייתה עד לא מזמן פרקטיקה כמעט מיסטית – תערובת של מדע, תחושת בטן, וניסיון. אבל באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו החליטו לשים לזה סוף. עם מצלמה קטנה ואלגוריתם גדול, הם פשוט שינו את חוקי המשחק.

במקום בדיקות פולשניות, חומרי הרדמה ומומחים עם חלוקים, מספיק צילום אחד פשוט של הדג, בדיוק כמו בקופה בסופר. התמונה מועברת לאלגוריתם מתוחכם שמתוכנת לזהות את ההבדלים הזעירים במבנה הגוף – כאלה שבני אדם לא יכולים לראות – ומכריע: זכר או נקבה. בלי מגע, בלי טראומה, ובלי צורך בצוות רפואי. רק עין רובוטית ויכולת למידה עמוקה.

בהתחלה המודל קלע רק ב-76% מהמקרים. היום כבר מדברים על דיוק של 90%, ובדרך לשבור את תקרת ה-95%. את כמות התמונות העצומה מעבדים על גבי הסופר-מחשב Expanse, שם מנסים לחנך את הבינה המלאכותית לראות את מה שהעין שלנו לא ראתה מעולם – ולא רק לראות, אלא להבין.

ולמה זה בכלל משנה? כי בסטורג’נים, לדוגמה, רק הנקבות מניבות קוויאר. לגדל זכר בטעות במשך שלוש שנים עולה הון. היכולת לזהות מין כבר בגיל צעיר יכולה לחסוך הון עתק, להוריד עומס על חוות הגידול ולייעל תהליכים שלמים. תחשבו על זה כמו GPS לגידול דגים – אבל במקום כבישים, מדובר במבנה פנים וזרמי מים.

וזה עוד לפני שדיברנו על ההשלכות הסביבתיות. הטכנולוגיה הזו עשויה להציל מינים נדירים של דגים, לצמצם את הסבל בבעלי חיים ולעזור לארגוני שמירת טבע להבין טוב יותר את מה שקורה מתחת לפני השטח – תרתי משמע.

אחד החוקרים בפרויקט סיכם את זה בפשטות מרגשת: “המכונה לא מחליפה את הדייג – היא פשוט נותנת לו סוף סוף לדעת מה יש בקצה החכה עוד לפני שהמים זזים.”

במילים אחרות, בינה מלאכותית לא חייבת להיות מאיימת, לא חייבת לדבר על רשתות נוירונים מורכבות ותחליפים לאנושיות. לפעמים היא רק צריכה לעזור לדג להיות דג, לחקלאי להיות מדויק – ולעולם להיות קצת יותר חכם.

חדשות התקשורת ממשיכות לצלול אל עומק הבינה – גם כשמדובר בזנב של סטורג’ן.
רוצה שניקח את זה צעד קדימה עם כתבת המשך – “האם ישראל מוכנה לאקווטק?”