המהדורה המרכזית בערוץ 12 עדיין שידרה, יונית לוי עדיין ישבה באולפן, הכתבים עדיין התרוצצו בין זירות פיגוע, ישיבות ממשלה וסערות ציבוריות. אבל משהו השתנה. אנשים כבר לא חיכו לחדשות של שמונה בערב – הם כבר קיבלו אותן, הרבה קודם, ולגמרי אחרת.
ברוכים הבאים לעידן שבו חדשות התקשורת הן כבר לא מהדורה מסודרת – אלא מבול של תוכן לא מסונן, שמתקדם מהר יותר מכל עורך חדשות.
המהדורה שהתפרקה – והפכה לאלגוריתם
פעם, החדשות הגיעו בערוצים מסודרים, בעריכה מוקפדת, עם מגישים שמכתיבים סדר יום.
היום? מי שמכתיב את הסדר הם האלגוריתמים של טיקטוק, ההדלפות בטלגרם, והצופים עצמם.
• בעבר: דיווח של כתב השטח עבר מערכת שלמה של אימות, עריכה, אישור ושידור.
• היום: משתמש אקראי בטיקטוק יכול לפרסם סרטון עם המילים “מה שלא יראו לכם בטלוויזיה”, והקליקים כבר עושים את שלהם.
זה לא רק שינוי טכנולוגי – זו מהפכה תפיסתית. הציבור לא רוצה יותר חדשות ערוכות. הוא רוצה חדשות גולמיות, מהירות, לא מתווכות.
וכך, בזמן שבערוץ 12 עוד מסדרים את השולחן לשידור החי – בטיקטוק ובטלגרם, הסיפור כבר רץ חזק.
שדרנית החדשות שמתוסכלת מהעתיד שכבר כאן
אם תיכנסו לכל אולפן חדשות בישראל, תמצאו שם עיתונאים שמתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית.
השדרנית באולפן יושבת זקופה, עם הטון הסמכותי של פעם. אבל העיניים מספרות סיפור אחר – תסכול.
מאחוריה, המסכים דולקים, הגרפיקה מושלמת, הסט מעוצב בקפידה.
מולה? צלמי טלוויזיה עם ציוד של עשרות אלפי שקלים – ובחור בן 20 עם סמארטפון על חצובה שמנגן את אותה ידיעה ב-TikTok Live.
זו לא תחרות הוגנת.
כי בזמן שהשדרנית מדברת בזהירות, מסננת מילים, מחשבת את האיזון העיתונאי – בצד השני של הרשתות החברתיות, הכללים אחרים.
הסרטון הוויראלי כבר גרף מאות אלפי צפיות.
המשפט שיתפוס את הקהל לא יהיה “מתחקרים את הפרשה”, אלא “תראו מה הם מנסים להסתיר מכם!”
כשחדשות התקשורת הופכות להיות התוכן עצמו
אם פעם היינו רגילים לקבל את החדשות מגופי תקשורת מסורתיים, היום חדשות התקשורת הן לא רק על מה שקורה – אלא על הדרך שבה אנחנו צורכים אותן.
• מהדורות הפריים-טיים נלחמות על הרלוונטיות מול סטרימרים בטיקטוק.
• כתבי שטח צריכים להתחרות מול סרטונים ויראליים שמפיצים חדשות לא מבוססות – אבל מסקרנות.
• הקהל הפך לעורך של עצמו – רואה את הכותרות שהוא רוצה, ולא את מה שעורכי החדשות חושבים שחשוב.
בעוד ש“חדשות התקשורת” תמיד היו על האופן שבו מדווחים על המציאות – היום הסיפור הכי מעניין הוא מי שולט במידע, ואיך הוא מגיע אלינו.
כסף, צופים – ומהדורות בסכנת הכחדה
לא רק העיתונאים מתוסכלים – גם בעלי ההון שמממנים את החדשות.
כי לא משנה כמה השקיעו במצלמות, גרפיקה נוצצת ואולפן חדש – בסוף, התקציבים זורמים למקום שבו נמצא הקהל.
והקהל? הוא ברשתות החברתיות.
• תקציבי הפרסום בטלוויזיה צנחו ב-35% בתוך עשור.
• השקעות בפרסום בדיגיטל – בעיקר בטיקטוק, יוטיוב וטלגרם – עלו ב-70%.
• מותגים גדולים מבינים שהחשיפה האמיתית היא לא בפריים-טיים – אלא בסרטון של 20 שניות שמשתף משפיען.
והמשמעות? ערוצי החדשות כבר לא נאבקים רק על צופים – הם נאבקים על עצם קיומם.
העולם החדש כבר כאן – השאלה היא מי ישרוד
אנחנו לא צופים בקרב פשוט בין חדשות ישנות לחדשות חדשות. אנחנו רואים שינוי במבנה הכוח של המידע.
• מה חשוב? לא מה שהעורך בוחר – אלא מה שהאלגוריתם מקדם.
• מי קובע סדר יום? לא עורכי החדשות – אלא קהילות ברשתות החברתיות.
• מי ישרוד? לא מי שצועק הכי חזק – אלא מי שמבין איך להסתגל לכללי המשחק החדשים.
בזמן ששדרנית החדשות המסורתית ממשיכה לשדר, מבטה נודד לרגע למסכים שמולה.
עליהם – טיקטוק וטלגרם כבר מקדימים את המהדורה, והיא יודעת את זה.
בין אם תרצו בכך או לא – החדשות של העתיד כבר כאן.
מערכת חדשות התקשורת – כי העולם השתנה, ומישהו צריך לדווח על זה.
No Comments yet!