החות’ים יורים טילים, וחברות התקשורת יורות לעצמן ברגל: איך פריסת הסיבים האופטיים נתקעה בפריפריה ?

מהחות’ים ועד הפריפריה: הכבלים שמתוחים בין מלחמות, טילים ואינטרסים עסקיים

בשעה שמיליוני ישראלים מוצאים עצמם פעם אחר פעם יורדים למקלטים בעקבות ירי טילים מצד החות’ים, מתנהל קרב נוסף – לא בשמיים, אלא מתחת לפני המים. הכבלים התת-ימיים, שמחברים את ישראל לעולם הדיגיטלי, פגיעים לא פחות מהעורף הישראלי, והמאבק עליהם חושף פערים שמתחילים בים האדום ונגמרים בפריפריה הישראלית.

בעידן שבו רוב חיינו מנוהלים אונליין, כבלי התקשורת התת-ימיים הם התשתית הקריטית שמחזיקה את הכלכלה, התקשורת, הבריאות והביטחון של מדינות שלמות. כ-95% מתעבורת האינטרנט הגלובלית זורמת דרך כבלים אלו. אך מה קורה כשכבל כזה נפגע?

בפברואר 2024 נרשמה פגיעה בשלושה כבלים תת-ימיים בים האדום. הפגיעה, שיוחסה לחות’ים הנתמכים על ידי איראן, גרמה להפרעות קשות בתקשורת במזרח אפריקה ובמזרח התיכון. בישראל, המחשבה על תרחיש דומה מעוררת דאגה: נזק לכבל בים התיכון או בים האדום יכול לשתק את האינטרנט, לשבש שירותים קריטיים, ולהכניס את המדינה ל”מצור דיגיטלי”.

בישראל: סיפור אחר, אך בעיה דומה

האינטרנט מגיע לישראל באמצעות כבלים תת-ימיים (Submarine Cables) המחברים את המדינה לרשת האינטרנט הגלובלית. כבלים אלה הם צינורות תקשורת פיזיים המונחים על קרקעית הים ומעבירים מידע בצורה של אותות אופטיים במהירות עצומה. הכבלים מחברים את ישראל למספר מוקדים עולמיים, כגון אירופה, אסיה, ואפריקה. בישראל, תחנות נחיתה תת-ימיות, כמו זו שבחוף פלמחים, קולטות את האותות האופטיים ומעבירות אותם אל מערכות תקשורת יבשתיות מרכזיות. משם, הנתונים מופצים דרך סיבים אופטיים ברחבי הארץ אל ספקיות האינטרנט (ISPs), כמו בזק, פרטנר והוט. הספקיות הללו מתחברות למתגים מרכזיים שמחלקים את רוחב הפס ומשדרות את המידע למשתמשים פרטיים ועסקיים. מהמתגים, המידע מגיע לבית המשתמש באמצעות חיבורים קוויים (ADSL, סיבים אופטיים) או אלחוטיים (Wi-Fi), ובכך מאפשר חוויית גלישה ישירה במחשב או במכשירים אחרים.

למרות זאת, בישראל הסיפור לא פחות מסובך. בעוד הכבלים התת-ימיים שומרים על הקשר עם העולם, חיבור הסיבים האופטיים בתוך המדינה עדיין מפגר, במיוחד בפריפריה. פרויקט פריסת הסיבים האופטיים, שיצא לדרך לפני שנים, הפך לסאגה מתמשכת של עיכובים, אינטרסים עסקיים ויחסי כוחות מורכבים.

לדברי שר התקשורת ד”ר שלמה קרעי: “כבר בנאום הכניסה שלי למשרד התקשורת הצבתי מטרה ברורה – לחבר את כל הפריפריה לתשתיות מתקדמות. סיבים אופטיים ב-99.5% מהמדינה יושלמו בעז”ה בתוך כשנתיים.” אך המציאות בשטח רחוקה מלהשביע רצון.

חברות התקשורת: כל אחת לעצמה

דוח מבקר המדינה לשנת 2024 חושף מציאות עגומה: במקום לשתף פעולה לטובת הצרכנים, חברות התקשורת פועלות בעיקר באזורים רווחיים במרכז הארץ, תוך הזנחת הפריפריה. הדוח מציין: “חברות התקשורת נמנעות משיתוף פעולה אפקטיבי לפריסת תשתיות, ובוחרות להתמקד במרכזי רווח קיימים, בעוד הפריפריה ממשיכה לסבול מהזנחה.”

יובל חיו, המשנה למנכ”ל מבקר המדינה, הבהיר: “במקום לראות את טובת הצרכן כמטרה משותפת, החברות מתחרות זו בזו באזורים רווחיים בלבד, תוך הזנחת אזורים הזקוקים לתשתיות מתקדמות.”

תושבי הפריפריה משלמים את המחיר

כשהחברות עסוקות באינטרסים שלהן, מי שנשאר מאחור הם תושבי הפריפריה. באזורים כמו קריית שמונה, דימונה או אופקים, חיבור לסיבים אופטיים הוא לא רק נוחות – הוא הצלה. תלמידים, עסקים קטנים ושירותים רפואיים תלויים באינטרנט מהיר כדי לצמצם פערים מול המרכז, אך העיכובים בפריסה משאירים את האזורים הללו מחוץ למשחק.

החות’ים, התשתיות, ומה הלאה?

האיומים מצד החות’ים על הכבלים התת-ימיים, לצד ההתנהלות הבעייתית של חברות התקשורת בישראל, מבהירים עד כמה תשתיות התקשורת הן נושא קריטי לעתיד המדינה.
לזכותו של ד”ר קרעי ייאמר שהוא מבצע מאמץ אמיתי ליישר את “העץ העקום” שניתן לו, אך הדרך לשוויון דיגיטלי עוד ארוכה.

ישראל, שמובילה בחדשנות טכנולוגית, חייבת לוודא שתושב במרכז תל אביב ותושב במטולה או בבאר שבע יקבלו את אותו חיבור איכותי לעולם הדיגיטלי. כדי שזה יקרה, חברות התקשורת צריכות לשים את הצרכן בראש סדר העדיפויות, לעבוד יחד ולהבטיח שישראל, מהמרכז ועד הפריפריה, תישאר מחוברת לעולם.