בעידן שבו הכל עובר דרך הרשת – מהעבודה ועד הבידור, מהלימודים ועד הקשרים החברתיים – חברות האינטרנט מבטיחות לנו הבטחות מפוצצות. הם מציירים לנו עולם שבו חיבור מהיר, יציב וללא תקלות הוא הבסיסי ביותר. מודעות פרסום זוהרות, עם גרפיקה מושכת ואיורים נוצצים, מספרות לנו על מהירות שלא נראתה מעולם, על שירות שאין כמוהו. אבל האמת? האמת מרה, מרגיזה ובעיקר – מקפחת.

כמה פעמים שמעתם את המשפט "מהירויות של עד 1 גיגה!"? כמה פעמים ראיתם את המודעה שהבטיחה לכם גלישה חלקה, ללא הפרעות, בכל שעה ביום? ועכשיו תגידו, כמה פעמים באמת קיבלתם את מה שהובטח לכם? מתי בפעם האחרונה הרגשתם שהכסף שלכם הולך למקום הנכון? בדיוק.

המציאות היא שרבים מאיתנו מרגישים מרומים. החברות הגדולות מבטיחות לנו עולם ומלואו – מהירויות שיא, תשתיות מתקדמות, ושירות לקוחות של מלכים. אבל מה אנחנו מקבלים בפועל? חיבור מקרטע, מהירויות רחוקות ממה שהובטח, ושירות לקוחות שברוב המקרים נעלם בדיוק כשאנחנו צריכים אותו.

זוהי תחושת קיפוח של ממש. כשאתם, בתור לקוחות משלמים הון עבור שירותי אינטרנט – יש לכם כל זכות לצפות לקבל את הטוב ביותר. אבל במקום זאת, אתם מוצאים את עצמכם משלמים הרבה כסף על שירות שבקושי מתפקד. והכאב האמיתי? הוא לא רק באיכות השירות, אלא באכזבה המתמשכת. אכזבה מהתחושה שאתם פשוט לא חשובים. כי בעוד שהחברות האלה משקיעות מיליונים בפרסום ויחסי ציבור, כשהן מגיעות לספק את השירות בפועל – הן נופלות בגדול.

ההבטחות השיווקיות הפכו לבלוף הגדול ביותר. הן בונות אצלנו ציפיות, ואז מתרסקות על קרקע המציאות. זה לא רק פוגע בשירות שאנחנו מקבלים, זה פוגע בתחושת הביטחון שלנו, באמון שלנו במערכת. וזה מרגיז. זה מתסכל. זה משאיר אותנו עם תחושת חוסר אונים מול מערכת שמוכנה לקחת מאיתנו את הכסף שלנו, אבל לא לספק את מה שהבטיחה בתמורה.

הגיע הזמן שנדרוש את מה שמגיע לנו באמת. אם חברה לא יכולה לעמוד בהבטחות שלה, היא לא ראויה לקבל את הכסף שלנו. אנחנו צריכים לעבור לחברות שמבינות שהלקוח הישראלי הוא לא מספר ברשימה – הוא אדם עם צרכים, עם ציפיות, ועם זכות מלאה לקבל את השירות הטוב ביותר עבור הכסף שהוא משלם. אנחנו לא צריכים להסתפק בהבטחות ריקות – אנחנו צריכים לדרוש את המציאות.