סקירה מהירהמסוכם אוטומטית
  • ועדת חקירה לבנונית בוחנת שריפה במחסני תקשורת שעלולה להסתיר גניבת כבלי סיבים אופטיים
  • נפילת משטר אסד שיבשה את מסדרון ההברחות מאיראן וחייבה את חזבאללה למצוא נתיבי אספקה חלופיים
  • עלמא מתעד כטב"מים מונחי סיב אופטי ושיקום רשת תקשורת צבאית עצמאית של חזבאללה בדרום לבנון

השריפה שהחזירה את לבנון למחסן

ב־17 בנובמבר נכנסו חברי ועדת חקירה פרלמנטרית בלבנון למתחם מחסני התקשורת בדכוואנה, ממזרח לביירות. הם הגיעו בעקבות שריפה שהתרחשה כחמישה חודשים קודם לכן, והעלתה חשדות לגניבת ציוד ממשלתי, לרבות כבלי סיבים אופטיים.

אלא שהביקור לא הסתיים בבחינת נזקי האש. לפי דיווחים בתקשורת הלבנונית, חברי הוועדה נתקלו בקשיים באיתור מסמכים ובגישה לארכיון. סגן יו"ר הפרלמנט, אליאס בו סאאב, ביקש להרחיב את הבדיקה גם למחסני מפעילות הסלולר אלפא וטאץ׳.

באותו שבוע פרסם מרכז המחקר הישראלי עלמא סדרת מחקרים המתארת כיצד חזבאללה משקם את מערך הכטב"מים ואת תשתיות התקשורת הצבאיות שלו, באמצעות נתיבי הברחה, רכש בינלאומי ושימוש אפשרי בציוד אזרחי מקומי.

שתי ההתפתחויות נפגשות בנקודה רגישה במיוחד: הגבול ההולך ומיטשטש בין תשתית תקשורת אזרחית לבין שרשרת אספקה צבאית.

ארבעה ימים בין ספירת המלאי לשריפה

ב־23 ביוני 2026 פרצה שריפה גדולה במתחם מחסנים של משרד התקשורת הלבנוני בדכוואנה. צוותי הכיבוי נאבקו בלהבות שאחזו בכבלים, בצמיגים ובציוד נוסף.

לפי דיווח של האתר הלבנוני ורדנא, ימים ספורים לפני השריפה הורתה הנהלת אוג׳רו לבצע ספירת מלאי במתחם, שבו אוחסנו גם כבלי סיבים אופטיים. במקביל התבקשה התקנת מצלמות אבטחה.

הסמיכות בין ההוראה לשריפה העלתה חשד להצתה שנועדה להסתיר חוסרים בציוד. מנגד, דיווחים ראשוניים הצביעו על קצר חשמלי, ומקורות במשרד האוצר הלבנוני טענו כי חלק מהציוד שנשרף כלל לא השתייך לאוג׳רו או למפעילות הסלולר.

שר התקשורת, שארל אל־חאג׳, הורה לבחון את נסיבות האירוע ואת היקף הנזקים. עד כה לא פורסמו ממצאים רשמיים המוכיחים שהאש הוצתה במכוון או שציוד מן המחסן הועבר לחזבאללה.

מבחינה חשבונאית, דווקא ספירת המלאי היא נקודת המפתח.

הבדיקה אמורה להשוות בין ציוד שנרכש, ציוד שהועבר להתקנה וציוד שנותר באחסון. אם אכן נעלמו כבלים, רישומי המלאי ותעודות המשלוח עשויים לחשוף מתי התרחש החוסר, עוד לפני בחינת הגורם האחראי.

מי מחזיק בתשתיות התקשורת הלבנוניות?

אוג׳רו היא גוף תקשורת ציבורי המפעיל חלק מרכזי מתשתיות הטלפוניה הנייחת והאינטרנט בלבנון. היא פועלת במסגרת מערך התקשורת הממשלתי, ובראשה עומד אחמד בסאם עוידאת.

גם שתי מפעילות הסלולר המרכזיות במדינה, אלפא וטאץ׳, נמצאות בבעלות ממשלתית. בעבר נוהלה אלפא באמצעות קבוצת Orascom, ואילו טאץ׳ נוהלה בידי קבוצת Zain הכווייתית. בשנת 2020 הוחזר ניהולן הישיר לידי המדינה.

המשמעות פשוטה: החשדות אינם נוגעים רק לציוד של חברה מסחרית. הם מעלים שאלות בנוגע לשמירה על נכסים ציבוריים ולפיקוח על שרשרת הרכש, האחסון וההתקנה של תשתיות לאומיות.

בואו להכיר את תשתיות התקשורת בלנון

באוקטובר נוספה לפרשה התפתחות אחרת. בתקשורת הלבנונית דווח על מודמים המזוהים עם אוג׳רו שהוצעו למכירה בידי חברה פרטית.

לא הוכח שהמודמים נגנבו או שמקורם במחסן שנשרף. אולם הפרסום המחיש מדוע נדרשת מערכת המאפשרת לעקוב אחר ציוד ממשלתי לאורך מחזור חייו.

מאיראן ללבנון: המסדרון שנשבר

כדי להבין את החשיבות האפשרית של רכישת ציוד מקומי, צריך לחזור לדצמבר 2024.

במשך שנים שימשה סוריה, תחת שלטון בשאר אל־אסד, עורף לוגיסטי של איראן וחזבאללה. נשק, רכיבים אלקטרוניים וציוד צבאי עברו דרך עיראק וסוריה בדרכם ללבנון.

נפילת משטר אסד שיבשה את המערכת הזאת.

הממשל החדש בדמשק אינו שותף לברית האיראנית הקודמת. מעברי גבול, נתיבי תובלה ומחסנים ששירתו את הארגון הפכו לחשופים יותר לפיקוח ולסיכול.

מזכ"ל חזבאללה, נעים קאסם, הודה כבר בדצמבר 2024 כי הארגון איבד את נתיב האספקה הצבאי שלו דרך סוריה.

המשמעות אינה הפסקה מוחלטת של ההברחות. היא שינוי בכלכלת האספקה: יותר מתווכים, יותר נתיבים חלופיים וחשיפה גדולה יותר של כל משלוח.

מדובר במעבר ממערכת המבוססת על מסדרון מרכזי למערכת מבוזרת, המנסה לצמצם את הנזק שנגרם כאשר נתיב אחד נחסם.

מכלית הדלק שנשאה כטב"מים

במחקר שפרסם ב־17 בנובמבר מתאר טל בארי, ממרכז עלמא, שלושה מסלולים אפשריים לשיקום מערך הכטב"מים של חזבאללה: הברחות מאיראן, רכישות בינלאומיות באמצעות מתווכים והשגת ציוד בלבנון עצמה.

ב־16 ביולי 2026 יירטו כוחות הביטחון הסוריים, לפי המחקר, משלוח של כמאה כטב"מי FPV באזור מעבר אל־תנף, בגבול עיראק–סוריה.

הכלים הוסתרו במכלית דלק שיועדה לכאורה להגיע לבניאס, בצפון־מערב סוריה. במשלוח נמצאו גם רכיבים למערכות הנחיה בסיבים אופטיים ואמצעים לחיבור ראשי קרב.

האירוע ממחיש כיצד נתיבי סחר ותובלה אזרחיים יכולים לשמש להסוואת ציוד צבאי, במיוחד כאשר התשתית הלוגיסטית הישנה נפגעת.

ב־16 בנובמבר דיווח עלמא גם על תקיפת משלוח נשק שנכנס ללבנון דרך אזור ג׳נתא שבבקעת הלבנון. לפי דיווחים, המשלוח כלל כטב״מים, אך זהות תכולתו לא אומתה עצמאית.

שני האירועים מצביעים על ניסיונות להמשיך בהעברת אמצעי לחימה למרות השינוי בשליטה בסוריה.

איך סיבים אופטיים הפכו לנשק

רוסיה: מהחזית האוקראינית לדרום לבנון

ב־16 בנובמבר הציג מרכז עלמא ממצא טכנולוגי נוסף: כטב״ם רוסי מדגם Zveroboy, שהתגלה בגזרת בינת ג׳בייל שבדרום לבנון.

לפי זיהוי המרכז, מדובר בכטב"ם FPV המיועד לשאת מטען של עד שמונה קילוגרמים, לטווח של עד עשרה קילומטרים, ומצויד במערכת הנחיה בסיבים אופטיים.

הדגם זמין גם בערוצי מסחר בינלאומיים. לכן, עצם הימצאותו בלבנון אינה מוכיחה אספקה ישירה ממוסקבה לחזבאללה.

אבל ההקשר הרחב משמעותי.

המלחמה באוקראינה הפכה את רוסיה למוקד פיתוח ויישום של טכנולוגיות כטב״מים, בשעה שאיראן סיפקה לה ידע ומערכות ממשפחת שאהד.

דיווחים שפורסמו במאי 2026 אף העלו טענות להצעה רוסית לספק לאיראן אלפי כטב"מים מונחי סיב אופטי. אין בכך הוכחה שאותם כלים הגיעו לחזבאללה, אך יש בכך אינדיקציה להתקרבות הטכנולוגית בין שתי המדינות.

התוצאה האפשרית היא שרשרת ידע דו־כיוונית: איראן תורמת ניסיון בייצור כטב"מים, רוסיה צוברת ניסיון מבצעי באוקראינה, וחזבאללה מנסה להתאים את הטכנולוגיה לזירת הלחימה בלבנון.

איך סיב אופטי משנה את שדה הקרב?

כטב"ם רגיל נשלט בדרך כלל באמצעות אותות רדיו. מערכות לוחמה אלקטרונית יכולות לנסות לשבש את הקשר בין הכלי למפעיל ולפגוע ביכולת הניווט והשליטה שלו.

בכטב"ם מונחה סיב אופטי, התקשורת עוברת דרך כבל דק הנפרס במהלך הטיסה. התמונה והפקודות מועברות באמצעות אור, במקום באמצעות שידור רדיו בין המפעיל לכלי.

כך נוצר יתרון משמעותי בסביבה רוויית שיבושים אלקטרוניים.

הכטב"ם עדיין חשוף לפגיעה פיזית, לניתוק הכבל ולמגבלות תנועה וטווח, אך ערוץ השליטה האופטי מקשה על שיבושו באמצעים המכוונים נגד תקשורת אלחוטית.

הטכנולוגיה הזאת התפתחה במהירות במלחמת רוסיה–אוקראינה והגיעה גם לזירת הלחימה בדרום לבנון במהלך 2026.

חשוב להבחין בין סיבים המשמשים לפריסת רשת תקשורת קרקעית לבין כבלים המותאמים לשימוש בכטב"מים. לא כל כבל תקשורת אזרחי מתאים ישירות למערכת הנחיה אווירית.

לכן, החשד לגניבת כבלים מאוג׳רו אינו מוכיח שהציוד יועד לייצור נשק.

הרשת הצבאית שמתחת למדינה

לסיבים האופטיים יש תפקיד נוסף, החורג מהנחיית כטב"מים.

ב־18 בנובמבר פרסם עלמא מחקר המתאר דיווחים על פריסת כבלי תקשורת המזוהים עם חזבאללה באזור נבטיה, תוך שימוש בעמודי חשמל ובתשתיות ציבוריות.

להערכת המרכז, הפעילות עשויה להשתלב בשיקום רשת התקשורת הצבאית העצמאית של הארגון, שנבנתה במשך עשרות שנים.

זוהי מערכת המאפשרת לחבר מפקדות, יחידות מבצעיות ומתקני מודיעין בלי להסתמך באופן מלא על רשתות התקשורת הציבוריות.

כבר במאי 2008 הפכה הרשת הזאת למוקד עימות חריף בין ממשלת לבנון לחזבאללה. ניסיון הממשלה לפעול נגדה הוביל לעימותים אלימים ולנסיגה מהחלטותיה.

מבחינת חזבאללה, רשת התקשורת העצמאית אינה שירות נלווה לכוח הצבאי. היא אחד התנאים להפעלתו.

כלכלת המלחמה החדשה

השינוי המשמעותי ביותר אינו נעוץ בסיב האופטי עצמו, אלא במודל האספקה שסביבו.

כאשר ארגון חמוש מסוגל לשלב ציוד מסחרי, רכיבים המיוצרים במדינות שונות וייצור מקומי, העלות של פגיעה בשרשרת האספקה שלו עולה.

חסימת מסדרון יבשתי אחד כבר אינה מבטיחה עצירה של יכולות הייצור. מנגד, מערך מבוזר דורש כוח אדם מיומן, אספקה רציפה ובקרת איכות, ולכן גם הוא חשוף לשיבושים.

זהו מאבק בין שתי מערכות: האחת מנסה לנתק נתיבי אספקה, והשנייה מנסה להפוך כל נתיב לחליף.

בהקשר הזה, מחסן ממשלתי בלבנון אינו רק מקום שבו מאוחסנים כבלים. הוא עשוי להיות חלק מסביבה כלכלית שבה הגבול בין חומרי גלם אזרחיים למשאבים צבאיים נעשה קשה יותר לזיהוי.

האפשרות הזאת מחייבת חקירה, לא קביעה מוקדמת של אשמה.

הסיבים שמחברים את התמונה

פרשת דכוואנה עדיין מותירה שאלות פתוחות. מה היו תוצאות ספירת המלאי? אילו פריטים נעלמו, אם בכלל? האם ניתן לשחזר את התיעוד שנפגע? ומדוע הממצאים אינם מוצגים לציבור?

במקביל, הממצאים הטכנולוגיים מדרום לבנון מצביעים על התפתחות נפרדת וממשית: חזבאללה משתמש בכטב"מים מונחי סיב אופטי ומנסה לשקם את מערכות השליטה והתקשורת שלו.

הקשר הישיר בין שני הסיפורים טרם הוכח, אבל המשמעות האסטרטגית כבר ברורה.

איראן איבדה חלק מהמסדרון שאפשר לה להזרים נשק לחזבאללה. רוסיה הפכה למוקד ידע חשוב בתחום הכטב"מים. הטכנולוגיה המסחרית מאפשרת לרכוש יכולות שבעבר חייבו תעשיות ביטחוניות גדולות.

והמדינה הלבנונית ניצבת בפני שאלה בסיסית: האם היא מסוגלת לפקח על התשתיות שבבעלותה, בשעה שארגון חמוש עצמאי מבקש לבנות באמצעותן מחדש את כוחו?

בעידן שבו מידע זורם דרך זכוכית דקה משערה, הסיב האופטי כבר אינו רק אמצעי להעברת תקשורת.

הוא עשוי להיות גם החוט שמחבר בין המפעל, שדה הקרב ומוקד קבלת ההחלטות. ומי ששולט בחוט הזה, מחזיק בחלק מכוחו של הצבא הבא.

מעוניינים לקבל סקירה חודשית על כל מה שנעשה בתחום התקשורת?