כאשר מקבלי ההחלטות חדלים להיות אנושיים
המשאב הנדיר ביותר בכלכלה המודרנית הוא היכולת להפוך מידע להחלטה. בכל שנייה נוצרים נתונים בהיקף העולה על יכולת העיבוד של מוסדות, חברות, ממשלות ושווקים. מרכז הכובד הכלכלי נע בהדרגה מאיסוף מידע אל עיבודו. יתרון תחרותי נובע פחות מגישה לנתונים ויותר מן היכולת לזהות משמעות, לתעדף חלופות ולהקצות משאבים בזמן הנכון.
מדעי הקוגניציה עוסקים במשך עשרות שנים בקשר שבין מורכבות לבין שיפוט. זיכרון העבודה האנושי פועל בקיבולת מוגבלת, הקשב נע בין מוקדי מידע מתחרים, והיכולת לנתח מספר רב של משתנים במקביל דורשת מנגנוני פישוט, קיצור דרך והיוריסטיקות. מבנים ארגוניים שלמים התפתחו סביב המציאות הזאת. היררכיות ניהוליות, דרגי ביניים, ועדות מקצועיות, תהליכי אישור ומנגנוני בקרה משמשים כמערכות להרחבת יכולת השיפוט האנושית.
סוכן בינה מלאכותית מייצג קטגוריה חדשה של כוח ארגוני. הוא קורא מידע, ממפה קשרים, מדרג חשיבות, מחשב הסתברויות, בונה תרחישים, מקצה משאבים ומעדכן את מודל הפעולה שלו באופן רציף. הערך המרכזי שלו איננו ביכולת לענות על שאלה אלא ביכולת לנהל רצף של החלטות. במונחים מערכתיים, מדובר במנגנון המגדיל את קצב חילוף החומרים של קבלת ההחלטות בתוך ארגון.
השפעתו של תהליך זה חורגת בהרבה מתחומי הטכנולוגיה. במשך מאות שנים התקיימה התאמה בין גודל האוכלוסייה לבין מספר מוקדי קבלת ההחלטות הפעילים בתוכה. מדינה גדולה החזיקה יותר פקידים, יותר מנהלים ויותר מקבלי החלטות. תאגיד גדול החזיק יותר אנליסטים, יותר מנהלים ויותר מומחים. הופעתם של סוכנים אוטונומיים יוצרת מצב חדש שבו מספר הישויות המשתתפות בתהליכי ניתוח, תכנון וביצוע גדל בקצב שאינו קשור עוד למספר בני האדם.
כבר כיום ניתן לראות את התהליך במערכות מורכבות. רשתות אנרגיה בונות מודלים של ביקוש עתידי ומעדכנות הקצאות בזמן אמת. מערכות לוגיסטיות מנהלות תרחישים מרובי משתנים לאורך שרשראות אספקה גלובליות. גופים פיננסיים מפעילים שכבות חיזוי הבוחנות אלפי אפשרויות במקביל. מערכות סייבר מדרגות סיכונים, מחשבות הסתברויות ומקצות משאבי הגנה בקצב העולה לאין שיעור על יכולת אנושית.
השינוי העמוק ביותר קשור למושג הזמן. מרבית מוסדות הניהול של העידן התעשייתי והדיגיטלי התבססו על ניתוח העבר. דוחות תיארו אתמול, מאזנים תיארו רבעון שחלף ומחקרים תיארו אירועים שהושלמו. סוכנים פועלים בתוך מרחב אחר. הם צורכים עבר, מנתחים הווה ובונים רצף מתמשך של עתידים אפשריים. כל החלטה נבחנת מול קבוצה של תרחישים, הסתברויות ותוצאות אפשריות. קבלת החלטות הופכת בהדרגה ממנגנון מגיב למנגנון צופה.
מנקודת מבט כלכלית מדובר בהרחבה של מושג הניהול עצמו. ניהול עסק בעבר התמקד בתגובה לשינויים. ניהול בעידן הסוכנים מתמקד בזיהוי מוקדם של כיווני תנועה, הערכת הסתברויות והקצאת משאבים עוד לפני שהשינוי מגיע לשטח. מרכז הכובד עובר מן האירוע אל המגמה, מן הדיווח אל התחזית, ומן התגובה אל ההיערכות.
בתוך התהליך הזה מתפתח נכס חדש. במאה ה־19 היה זה ההון. במאה ה־20 היו אלו הייצור והמידע. במאה ה־21 הופכת יכולת החיזוי למשאב אסטרטגי. ארגונים המחזיקים במערכות המסוגלות לזהות שינויים לפני מתחריהם נהנים מיתרון מצטבר בכל תחום כמעט: פיננסים, אנרגיה, לוגיסטיקה, ביטחון, בריאות, מסחר ותעשייה.
הופעתם של סוכנים אוטונומיים מרחיבה גם את מושג הסוכנות האנושית. לאורך ההיסטוריה פעל האדם באמצעות גופו, לאחר מכן באמצעות מכונות, ובהמשך באמצעות מערכות מידע. כעת הוא פועל באמצעות ישויות המסוגלות לייצג את מטרותיו, לנתח את סביבתו ולבצע פעולות בשמו. הרצון האנושי מקבל יכולת פעולה בקנה מידה החורג ממגבלות הזמן, הקשב והקיבולת של הפרט הבודד.
זוהי תמונה רחבה יותר מסיפור על בינה מלאכותית ונוגעת כמעט בעולמות הפילוסופיה, זוהי תמונה של מערכת כלכלית שבה מרכז הכובד נע ממידע אל שיפוט, מהווה אל הסתברות, ומהחלטה אנושית בודדת אל מערכות שלמות של סוכנים הפועלים בשם בני אדם. השאלה המרכזית איננה מה הסוכן יודע. השאלה המרכזית היא כיצד משתנה המציאות כאשר יכולת קבלת ההחלטות מתחילה לצמוח מהר יותר מן האוכלוסייה עצמה.
במשך רוב ההיסטוריה האנושית, עוצמתן של חברות נבעה מיכולתן לצבור משאבים. קרקע, מתכות, אנרגיה, הון וידע שימשו כולם כמכפילי כוח. העידן הנוכחי מציב קטגוריה חדשה לחלוטין: יכולת לחזות. לא במובן הנבואי של המילה, אלא במובן החישובי. היכולת לזהות תבנית לפני שהפכה לאירוע, לזהות מגמה לפני שהפכה למציאות, ולהבחין בשינוי כיוון בעודו מתקיים ברמת האותות החלשים בלבד. במערכת כזו, היתרון איננו מצוי עוד אצל מי שמחזיק ביותר מידע, אלא אצל מי שמצליח להמיר מידע לתמונה דינמית של העתיד המתהווה.
הפילוסופיה הקלאסית גם עסקה במשך דורות בשאלת הידיעה. אפלטון שאל מה ניתן לדעת, אריסטו שאל כיצד ניתן להסביר, ודקארט שאל כיצד ניתן להיות בטוחים. המציאות החדשה מעבירה את מרכז הדיון לשאלה אחרת: כיצד פועלים בעולם של אי־ודאות. סוכנים אינם מייצרים ודאות. הם מייצרים מרחב הסתברויות. הם פועלים בתוך עתידים אפשריים, מדרגים תרחישים, מקצים תשומת לב ומעדכנים מסלול בהתאם למידע חדש. הידיעה מפנה מקום להסתברות, והאמת המוחלטת מפנה מקום להערכת מצב מתמשכת. במובן זה, הסוכן אינו יורשו של המחשבון אלא יורשו של האסטרטג.
נסיים עם חצי מסקנה חצי סוגיה עמוקה לגבי החדשנות הנוכחית. במשך אלפי שנים פעל האדם בעולם באמצעות כוחו הפיזי, ולאחר מכן באמצעות מכונות שהרחיבו את כוחו. בהמשך הופיעו מערכות מידע שהרחיבו את זיכרונו. סוכנים אוטונומיים מרחיבים תכונה אחרת לחלוטין: את יכולתו של האדם להתקיים בעתיד לפני שהגיע אליו. הם מאפשרים לבחון מסלולים אפשריים, למדוד השלכות, לנהל סיכונים ולפעול מול מציאות שעדיין לא התממשה. במובן זה, הטכנולוגיה אינה רק כלי חדש. היא שכבה חדשה בתודעה האנושית. לא תחליף למחשבה, אלא הרחבה של טווח הזמן שבתוכו המחשבה מסוגלת לפעול.
עדיין אין תגובות!