הבורסה מסתכלת על הורמוז
יחידת המחקר של הבורסה לניירות ערך בתל אביב פרסמה השבוע סקירה רחבה על מצב השווקים, אך בין טבלאות המניות, האג”ח והמט”ח מסתתר מסמך גיאו־כלכלי מרתק. הקריאה בו מלמדת כיצד אחד הגופים המרכזיים בשוק ההון הישראלי מפרש את ההתפתחויות האחרונות בין ארצות הברית לאיראן וכיצד הן משתקפות בתמחור של כמעט כל נכס פיננסי בישראל.
הציר שסביבו נבנה הדוח כולו עובר דרך המפרץ הפרסי. מבחינת מחברי הסקירה, ההתקדמות להסכם בין וושינגטון לטהרן משפיעה על מחירי הנפט, מחירי ההובלה הימית, מחירי הטיסות, קצב האינפלציה, מדיניות הריבית של בנק ישראל, שער החליפין ותמחור המניות בבורסה. מדובר במערכת אחת שבה כל רכיב מזין את הרכיב הבא.
הנקודה הראשונה שעולה מן הסקירה היא הירידה בפרמיית הסיכון הגיאופוליטית. בשוק האנרגיה, מחירי הנפט כוללים תמיד מרכיב של סיכון. כאשר סוחרים חוששים מפגיעה באספקת הנפט העולמית, המחירים עולים. כאשר החשש נחלש, המחירים יורדים. הדוח מתאר ירידה של כ־4% עד 5% במחירי הנפט בעקבות הדיווחים על התקדמות להסכם בין ארצות הברית לאיראן.
עבור ישראל, נפט זול יותר משמעותו הרבה מעבר למחיר בתחנת הדלק. אנרגיה זולה משפיעה על עלויות השינוע, על מחירי היבוא, על עלויות התעופה ועל שורה ארוכה של שירותים ומוצרים. השפעות אלה מחלחלות בהדרגה למדד המחירים לצרכן ומקטינות את קצב עליית המחירים במשק.
יחידת המחקר מעריכה כי האינפלציה השנתית בישראל עשויה לרדת לכ־1.6% לאחר פרסום מדד חודש יוני. מדובר בנתון משמעותי במיוחד. יעד האינפלציה של בנק ישראל נע בין אחוז אחד לשלושה אחוזים. רמה של 1.6% ממקמת את המשק בחלק התחתון של היעד ומרחיבה את חופש הפעולה של הבנק המרכזי.
בהמשך לכך מציגה הסקירה הערכה שלפיה הריבית בישראל צפויה לרדת בכ־0.75% עד 1% במהלך השנה הקרובה. מבחינת שוק ההון מדובר באחד המשתנים החשובים ביותר. ריבית נמוכה מקטינה את עלות המימון לחברות, משפרת את כדאיות ההשקעה בנכסי סיכון ותומכת בדרך כלל במחירי מניות ואג”ח.
מדדי המניות כבר משקפים חלק מן הציפיות הללו. מדד ת”א־35 עלה השבוע ב־1.77% והשלים תשואה של כ־19.6% מתחילת השנה. מדד ת”א־125 עלה ביותר מ־17% מתחילת השנה ומדד הטכנולוגיה מתקרב לתשואה שנתית של 34%. אלו נתונים המלמדים על תמחור אופטימי יחסית של הכלכלה הישראלית ושל החברות הציבוריות.
נתוני זרימת ההון מחזקים את התמונה. משקיעים זרים רכשו במהלך השבוע מניות ישראליות בכ־207 מיליון שקל. מתחילת השנה הגיעו רכישותיהם לכ־2.4 מיליארד שקל. חלק ניכר מן ההון הופנה לחברות טכנולוגיה. גופים בינלאומיים פועלים בדרך כלל מתוך בחינה השוואתית של סיכונים והזדמנויות ברחבי העולם. כאשר כסף כזה נכנס לשוק מסוים, הוא מבטא הערכה חיובית לגבי סביבת ההשקעה העתידית.
גם שוק החוב משקף את השינוי. מדד ה־CDS של ישראל לעשר שנים, המשמש בעולם הפיננסי כמדד לסיכון מדינה, עלה בעקבות הירי האיראני לעבר ישראל ולאחר מכן ירד עם התקדמות הדיווחים על ההבנות בין וושינגטון לטהרן. המשמעות פשוטה: המשקיעים החלו לדרוש פרמיית סיכון נמוכה יותר עבור חשיפה לישראל.
במקביל נמשכת התאוששות בשוק ההנפקות. מתחילת השנה הצטרפו לבורסה 15 חברות חדשות. בשבוע האחרון בלבד גויסו כ־1.8 מיליארד שקל במניות וכ־3.8 מיליארד שקל באיגרות חוב. פעילות בהיקפים כאלה מלמדת על נזילות גבוהה ועל נכונות של גופים מוסדיים להזרים הון לעסקים ולפרויקטים חדשים.
דווקא הציבור הרחב מציג תמונה שמרנית יותר. קרנות כספיות המשיכו לגייס סכומים משמעותיים, בעוד שבקרנות מנייתיות נרשמו פדיונות. הפער בין הציבור לבין הגופים המקצועיים בולט לאורך הדוח כולו. המוסדיים והמשקיעים הזרים מגדילים חשיפה לשוק, בעוד חלק מהמשקיעים הפרטיים מעדיפים נזילות וביטחון.
הרוח העולה מן הסקירה ברורה. שוק ההון הישראלי החל להעביר את מרכז הכובד שלו ממחירי המלחמה למחירי היציבות. הורמוז, מחירי הנפט, יחסי ארצות הברית ואיראן ומדיניות האנרגיה העולמית תופסים מקום מרכזי בניתוח הכלכלי של הבורסה. מי שמבקש להבין את הכיוון שאליו מסתכל הכסף הגדול בישראל, ימצא בדוח הזה תשובה פשוטה: העיניים מופנות אל נתיבי האנרגיה של המזרח התיכון.
מעל כל המספרים מרחפת הנחת יסוד אחת: שוק ההון הישראלי אינו מהמר על שלום אלא על ירידה במפלס הסיכון. זהו הבדל מהותי. המשקיעים אינם מתמחרים ידידות בין וושינגטון לטהרן ואינם מניחים שהיריבויות האזוריות נעלמות. הם מתמחרים מציאות שבה נתיבי האנרגיה נשארים פתוחים, מחירי הנפט נשארים נשלטים והמערכת הבינלאומית מצליחה למנוע זעזוע גדול נוסף במפרץ הפרסי. במונחים גיאופוליטיים רחבים יותר, שנת 2026 מסתמנת כשנה שבה מרכז הכובד עובר בהדרגה מהמלחמות עצמן אל המאבק על תנאי הסדר העתידי. ארצות הברית מבקשת יציבות אנרגטית לקראת תקופה רגישה בכלכלה העולמית, איראן מבקשת מרחב נשימה כלכלי לאחר שנים של לחץ, ואירופה מחפשת מחירי אנרגיה נמוכים וצירי סחר יציבים. על הרקע הזה, הורמוז הופך ממעבר ימי לנקודת המפגש שבין גיאופוליטיקה, אנרגיה ושוקי ההון. העובדה שיחידת המחקר של הבורסה ממקמת את הציר הזה בלב התחזית הכלכלית שלה מלמדת עד כמה העתיד הכלכלי של ישראל נקשר כיום פחות לגבולותיה ויותר לזרימת האנרגיה בין המפרץ הפרסי לשווקים הגלובליים.
עדיין אין תגובות!