כך הפך חוק התקשורת ממאבק פוליטי למשבר חוקתי רחב היקף

אישור חוק התקשורת בכנסת ביום 16 ביולי 2026 פתח שלב חדש בהתפתחות הרגולציה של שוק התקשורת בישראל והציב במרכז הדיון הציבורי והמשפטי את מערכת היחסים שבין המחוקק, הרשות המבצעת, הרגולטור, גופי השידור ובית המשפט העליון. החוק אושר בקריאה שנייה ושלישית ברוב של 53 חברי כנסת מול 48 מתנגדים לאחר הליך חקיקה אינטנסיבי שנמשך חודשים אחדים וכלל שינויים מהותיים גם בשלבים המתקדמים של עבודת הכנסת.

היקף השינויים לצד המשמעות המוסדית הרחבה של הרפורמה הפכו את ההליך לאחד המאבקים הרגולטוריים הבולטים ביותר בתחום התקשורת מאז הקמת הרשות השנייה בשנות התשעים. מבחינה מוסדית החוק משנה את מבנה הפיקוח על שוק השידורים, מגדיר מחדש את תנאי הכניסה לפעילות מסחרית, משנה את כללי הבעלות על גופי השידור ומעצב מחדש את יחסי הכוחות שבין המדינה, השוק והעיתונות.

הרפורמה התגבשה על רקע שינוי עמוק במאפייני שוק התקשורת הישראלי. מודל הרגולציה שנקבע בראשית שנות התשעים נבנה בתקופה שבה עיקר הצריכה התקשורתית התבססה על שידורי טלוויזיה מסחריים, כבלים ולוויין. במהלך שלושת העשורים שלאחר מכן התרחבה פעילותם של שירותי הסטרימינג הבין לאומיים, פלטפורמות וידאו דיגיטליות ורשתות חברתיות, אשר פועלים במבנה רגולטורי שונה מזה החל על גופי השידור הישראליים.

הפער בין המערכת הרגולטורית הוותיקה לבין מבנה השוק החדש שימש בסיס מרכזי להצגת הרפורמה. תפיסה זו גרסה כי צמצום חסמי הכניסה, איחוד מנגנוני הפיקוח והפחתת הנטל הרגולטורי יאפשרו התאמה טובה יותר למציאות הכלכלית והטכנולוגית שהתפתחה במהלך שני העשורים האחרונים.

ליבת החוק מבוססת על שינוי מוסדי רחב היקף. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומועצת הכבלים והלוויין עתידות להתבטל ובמקומן תוקם רשות תקשורת אחת אשר תרכז את סמכויות הפיקוח על כלל שוק השידורים. איחוד זה מבטל את מבנה הפיקוח הדואלי שאפיין את השוק במשך יותר משלושים שנה.

לצד השינוי הארגוני משנה החוק גם את תפיסת הרישוי. במקום משטר המבוסס על הענקת רישיונות מוקדמים נקבע מנגנון רישום שמטרתו להפחית חסמים רגולטוריים ולאפשר כניסת גופים חדשים לשוק במהירות גבוהה יותר. מרכז הכובד הרגולטורי עובר משלב האישור המוקדם לשלב הפיקוח השוטף.

הרפורמה משנה גם את מבנה הבעלות על גופי התקשורת. במשך שנים חויבו בעלי השליטה בערוצי הטלוויזיה להפעיל את חברות החדשות באמצעות תאגידים נפרדים שנועדו ליצור חיץ בין האינטרס העסקי לבין שיקול הדעת העיתונאי. החוק החדש מבטל חובה זו ומאפשר לבעלי הערוצים להחזיק את חברת החדשות כחלק מאותו תאגיד.

במקביל מבוטלות חלק מן המגבלות על בעלויות צולבות אשר הגבילו החזקת כלי תקשורת מסוגים שונים בידי אותו גורם עסקי. שינוי זה משפיע על מבנה הבעלות בשוק ועל האיזון שבין עקרונות התחרות הכלכלית לבין הצורך במניעת ריכוזיות והשפעה עודפת של מספר מצומצם של קבוצות תקשורת.

בתחום התוכן מאחד החוק חלק מן החובות שהוטלו עד כה על קבוצות שונות של גופי שידור. נקבעו מנגנונים חדשים להשקעה בהפקות מקור ישראליות מתוך ניסיון ליצור מערכת חובות אחידה יותר בין גופי השידור המסורתיים לבין פלטפורמות התוכן הגדולות.

במישור התקציבי משנה החוק גם את מודל מימון הרגולציה. כעשרים וחמישה מיליון שקלים מתקציב תאגיד השידור הישראלי מיועדים למימון פעילות הרשות החדשה וכעשרים וחמישה מיליון שקלים נוספים מיועדים למימון מערך עידן פלוס. במהלך הדיונים הוסר מן החוק הסעיף שעסק בהקמת יישומון שידורים ממשלתי.

ההליך המשפטי החל עוד לפני השלמת החקיקה. ביום 13 ביולי 2026 קיים בגץ דיון בעתירות שביקשו לעצור את הליך החקיקה לפני ההצבעה הסופית בכנסת. העותרים טענו כי ההליך לווה בפגמים מהותיים ובהם קידום הצעת החוק ללא אישור היועצת המשפטית לממשלה, הקמת ועדה מיוחדת בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת, שינויים נרחבים בנוסח החוק והיעדר עבודת מטה מספקת.

בית המשפט העליון נמנע מהוצאת צו ביניים וקבע כי התערבות בהליך חקיקה שטרם הסתיים אינה מתיישבת עם עקרון הריסון השיפוטי. עם זאת הדגיש נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית כי אישור החוק אינו מונע ביקורת שיפוטית לאחר השלמת הליך החקיקה וכי הן תוכן החוק והן תקינות ההליך יוכלו לעמוד לבחינה במסגרת עתירות חדשות.

לאחר אישור החוק ביום 16 ביולי 2026 הוגשו עתירות נוספות ובקשות דחופות לצווי ביניים. בין העותרים נמנו חברי הכנסת אפרת רייטן ואיתן גינזבורג, התנועה לאיכות השלטון, מכון זולת, ארגונים מקצועיים וחוקרי תקשורת. מוקד העתירות עבר משאלת עצם קיום הליך החקיקה לבחינת חוקתיותו של החוק שאושר.

ביום 19 ביולי 2026 הוציא שופט בית המשפט העליון עופר גרוסקופף צו ארעי המעכב את כניסתן לתוקף של ההוראות שנועדו לחול באופן מיידי עם פרסום החוק. ההחלטה לא ביטלה את החוק ולא השעתה את כלל הוראותיו אלא הקפיאה באופן זמני את הסעיפים בעלי ההשפעה המיידית עד להכרעה בבקשות לצווי ביניים.

בהחלטתו קבע גרוסקופף כי העתירות מעלות שאלות בעלות משקל ממשי הן ביחס לתקינות הליך החקיקה והן ביחס להסדרים שנקבעו בחוק. עוד נקבע כי יישום מיידי של השינויים עלול ליצור שינוי מוסדי וכלכלי שיהיה קשה להשיבו לקדמותו אם העתירות יתקבלו בהמשך ההליך.

הצו הארעי איחד ארבע עתירות חדשות עם שלוש עתירות קודמות שעסקו בהליך החקיקה. בית המשפט הורה לכנסת, לממשלה וליתר המשיבים להגיש את תגובותיהם עד 26 ביולי 2026. לאחר קבלת התגובות צפוי בית המשפט להכריע אם להפוך את הצו הארעי לצו ביניים שיישאר בתוקף עד להכרעה הסופית בעתירות.